היפוך תפקידים בין הורים לילדים והקשר לעליה

בהמשך לדיון שהתקיים ברשתות חברתיות, החלטתי לכתוב קצת על הנושא של יחסים הורים-מתבגרים בעליה וההשלכות של יחסים אלה

ילד הורי, היפוך תפקידים בין הורים לילדים

מנקודת מבט של חוקרת באקדמיה ושל מטפלת בקליניקה (וגם - של מי שעלתה לישראל בגיל 13). כדי לא להעמיס יותר מידי, אחלק את הפוסט לשניים. היום אתמקד בחלק המחקרי, בפוסט אחר – בחלק הקליני. אז ככה... יש הורים שלא מתבגרים ללא שום קשר לעליה. ויש הורים עולים בוגרים שעומדים באחריותם כהורים למרות כל האתגרים. אבל... יש גם את השילוב ה"לא מנצח" – של הורים שסביב חוויות העליה מאמצים תפקיד ילדי ביחסים עם הילדים שלהם, תפקיד שהם עלולים להיתקע בו לאורך שנים. האם זה קורה בגלל העליה? האם יש נטיה מוקדמת שההתמודדות עם העליה מקצינה אותה? אני מניחה שבסיס אישיותי היה קיים עוד לפני המעבר. העוצמה של הקשיים, מיומנויות ההתמודדות של ההורה, התמיכה שעומדת לרשותו ועוד הרבה גורמים אחרים יקבעו האם ואיך הנטיה להיכנס לתפקיד הילדי סביב העליה תבוא לידי ביטוי. באחד המחקרים אני ושותפתי למחקר בחנו את החוויה של צעירים בני דור 1.5 שעלו מחבר העמים ומאתיופיה סביב היחסים עם ההורים בגיל ההתבגרות ואת הדרך בה חוויה זו מעצבת את תפיסות ההורות העתידית של הצעירים עצמם. חשוב לציין – מחקר איכותני, עם היתרונות והמגבלות שלו, כשהמגבלה המרכזית – מספר המשתתפים. אז זה בטח לא מחקר מייצג שמתיימר להגיד משהו על כל המתבגרים העולים. קודם כל, החוויות של שתי הקבוצות היו מאוד דומות – חוסר האונים של ההורים, היפוך התפקידים, הצורך להסתדר בכוחות עצמך – היו אופייניים לשתי הקבוצות. אצל יוצאי אתיופיה זה היה קיצוני יותר – גם השיתוק שחוו ההורים וגם התפקידים שהילדים לקחו על עצמם (למשל, מו"מ עם שירותי הרווחה על הוצאה מהבית של האחים הצעירים). היו גם הבדלים תרבותיים. למרות שבשתי הקבוצות הקונפליקט התרבותי בין ההורים לילדים היה בעיקר סביב ענין הסמכות של ההורים, אצל יוצאי אתיופיה המוקד היה ענין הכבוד, ואצל יוצאי חבר העמים – ענין המשמעת. בלי להיכנס לדקויות, אפשר לראות שההורה שמאבד את סמכותו, בו זמנית נלחם בכל כוחו כדי לשמר סמכות זאת. בשתי הקבוצות – תפיסת ההורות העתידית של הצעירים בנויה על החוויות שלהם עם ההורים שלהם, כשיש רצון מאוד חזק להיות הורה נוכח, מגבה, תומך, כזה שאפשר לסמוך עליו ולא כזה שסומך על הילד שלו. הציטוט שמשולב בכותרת המאמר אומר: "אני לא רוצה שהילדים שלי יעבדו כל כך קשה". החוויה הזאת של ילד ש"עובד קשה" כדי לטפל בעצמו וגם בהוריו אופיינית לילדים ומתבגרים עולים רבים, והרבה פעמים היא צובעת את היחסים שלהם עם ההורים, עם בני הזוג ועם הילדים שלהם. על זה אמשיך בפוסט הבא שיגע יותר בעבודתי כמטפלת. אשמח לשמוע מה אתם.ן חושבים.ות.